"אם לא תסכים ללכת לטיפול זוגי - אני עוזבת אותך!"

זוגות רבים רוצים להגיע לטיפול, אבל לרוב הם יעשו זאת בפועל רק לאחר שיגיעו לנקודת משבר - הקשיים בקשר מחריפים, ויכוחים שנעשו בעבר בחדרי חדרים ובשקט עוברים להתרחש בצעקות, ובצער רב גם ליד הילדים. הם מחליטים לפנות לטיפול מתוך הבנה כואבת שהנישואין עלולים להסתיים בגירושין.כמוהם היו רוית ורועי (שמות בדויים), זוג נשוי עם ילדים שפנו לטיפול בשיאו של משבר חריף בזוגיות. לאחר כחצי שנה של עבודה קשה ורצינות גדולה הם הצליחו להגיע לתוצאות חיוביות, שבתחילת הטיפול נראו אפילו בגדר נס, עד שבאחד הטיפולים, כאילו משום מקום, שיתף הבעל כי הוא מרגיש שהטיפול לא באמת עוזר. עוד הוסיף ואמר שסגנון הטיפול כבר לא מתאים לו כל כך.התנגדות כזו בתוך טיפול אינה מצב יוצא דופן. מצב שכזה מתרחש לרוב כשאחד או שני בני הזוג נכנסים לטיפול מתוך פחד, חרדה או לחץ. במקרה שלנו היתה זו רוית שאמרה לו: "אם לא תבוא לטיפול - אני עוזבת אותך!". לפחד הזה שהרגיש רועי היה תפקיד חשוב מאין כמוהו, הוא זה שהביא את רועי לשתף פעולה עם רוית ולהסכים סוף סוף להגיע לטיפול. אך כפי שהיה צפוי, רועי החל למרוד אל מול הפחד הזה, ואם הפחד לא יעבור שינוי, זה עלול להיות סוף הטיפול, ולצער הלב גם כנראה סוף הקשר להם.מהו השינוי אותו צריך רועי לעבור על מנת להצליח לעבור את המשבר בתוך הטיפול?על מנת לסייע לכם או למי שחווה משבר דומה באמצע טיפול, החלטתי לשתף אתכם בתובנה חשובה. ראשית, עליכם להשיב על 2 שאלות חשובות מאוד:

  1. שאלת הבחירה
  2. שאלת האושר

בשלב הראשון נבחן את שאלת הבחירה.במקרה שלנו, המניע הראשוני להגעה לטיפול הזוגי היה פחד - פחד מגירושין, פחד שהילדים ייפגעו, פחד שאולי הוא או היא לא יצליחו לשרוד את הבדידות, את הפרידה ואת הפירוק.סביר להניח שבשלב כלשהו בטיפול תתחיל מרדנות או מול הטיפול או המטפל, לדוגמא: "הוא לא מטפל טוב כל כך כמו שחשבתי"; "המטפל לא באמת מבין אותי", וכו'.שורשה של המרדנות הוא בנקודת הפחד. שהרי הפחד מביא עמו תחושת כפייה, תחושה של "אין ברירה, אני חייב ללכת לטיפול, אחרת...". ההכרה בשורש הזה חושפת רובד עמוק יותר, שבעצם, אף על פי שהם מגיעים כל שבוע, ונראה על פניו שהם משקיעים את כל כוחותיהם, הם לא באמת בחרו בטיפול.אם נחזור לזוג שלנו, רועי הרגיש שהוא הולך על כל המהלך הזה מתוך פחד. הוא פחד שהבית יתפרק, הוא פחד שיישאר בלי כלום, הוא פחד להתגרש, פחד להיות לבד. היו לו כל כך הרבה פחדים, והוא פשוט הגיב אליהם. הוא הבין שאם הפעם הוא לא יגיע לטיפול, רוית תתגרש ממנו.איום הגירושין היה עבורו כמו לעמוד מול אקדח שלוף. הוא הרגיש פנימית שרוית סוחטת אותו. בעומק הנפש, ואולי בצורה לא מודעת, הוא מרגיש שהטיפול נעשה מתוך כפייה. בלתי אפשרי לעשות שינוי אמיתי מתוך פחד, כי נדרשות לכך תעצומות נפש הדורשות התמודדות עם תהליך קשה, מייגע ומתסכל. רועי לא מצליח לחוות אושר כרגע, והוא גם אינו מצליח לראות את האור שעוד יגיע מהתיקון הצפוי להם. למקום הנפשי הזה שבו נמצא רועי יש רק פתרון אחד פשוט: לעשות את ההפך בדיוק.מה ההפך מלפעול מפחד?ההפך מלפעול מפחד זה לפעול מבחירה.לפעול מבחירה פרושו של דבר שעכשיו הוא צריך להחליט שהוא מפסיק לפחד ומפסיק להיכנע לכפייה שהביאה אותו לטיפול, פשוטו כמשמעו: עליו למרוד בפחד, ובאופן פרדוקסלי - דווקא המרד שלו אל מול הפחד מהאקדח השלוף הוא בעצם התקדמות טיפולית חשובה מאוד.אך בזה לא תם התהליך שעבר הזוג. המרד הזה יעביר אותו לשאלה חשובה אחרת, שאלה שהוא יצטרך לשאול את עצמו ולענות עליה באומץ ובכנות. עליהם לעבור שלב נוסף, אך לזאת נתייחס בטור הבא. 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.