היית צריכה להיפרד ממנו כבר ביום שבו גילית. למה לחכות?
"האמנתי שאנחנו זוג מושלם. שהקב"ה תפר את גדליה אלי בול לפי המידה. אבל מאז שגיליתי עליו שהוא מהמר כפייתי, שהוא העלים ממני כל כך הרבה כספים, שהוא גילה את הפרצוף האמיתי שלו....
"בעבר הייתי כותבת לו ברכות, מרגישה אליו געגוע. היום אני לא מצליח להרגיש אליו כלום. נאטמתי אליו. אני מודה על הדברים שהוא עושה למעני, אבל לא מצליחה להרגיש אליו. אני לא רוצה אותו, אני לא רוצה לחיות ככה. אני רוצה להעיף אותו מהחיים שלי", אמרה דבורה בכעס.
"את יודעת מה הייתי אומרת לך לעשות ביום שגילית את כל החובות שגדליה הכניס אתכם אליהם?", שאלתי.
"מה?", שאלה
"הייתי אומרת לך לבקש ממנו שיעזוב את הבית לפחות לחצי שנה", אמרתי.
"נו, זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות עכשיו. אני רוצה שהוא יעזוב את הבית, שיעזוב אותי בשקט עכשיו", קפצה בנחישות.
"עכשיו זה כבר לא רלוונטי. עברו כבר שנתיים מאותו היום. תראי, דבורל'ה, הוא התחרט, חזר בתשובה, הוא מתנהג היום כמו סופר בעל… זה לא מתאים…הסיבה שהייתי אומרת לך ביום הגילוי לבקש ממנו שיעזוב את הבית, מלבד זה שהוא יעשה חשבון נפש רציני עם עצמו, זה גם עבורך. כדי שאם תחליטי לחזור אליו, תהיי שלמה עם הבחירה. זה היה נותן לך בנפש את התחושה שבחרת ואין לך על מי לכעוס.
"כל הכעס שאת מתארת כל הזמן, זה הכעס על ההכרח. את מרגישה שאין פה בחירה, ש"הכריחו" אותך להישאר איתו, אף על פי שבעצם לא רצית.
"הוא בחר לחטוא. אף אחד משמיים לא גרר אותו ולאבד את כל הנכסים שיש לכם. היום הוא בוחר אחרת, הוא בוחר להתמודד עם כל הקשיים שלו, עם הגמילה, עם זה שאת כועסת עליו ומלאה בצלקות ממנו.
"המקום שלך חייב להגיע לידי ליבון ובירור אמיתי, מה את בוחרת פה עכשיו", הסברתי.
"זה שאת אומרת שלקחת אחריות על הבית שלכם, ובגלל זה לא הוצאת אותו מהבית – אני חושבת שבתוך לקיחת האחריות היה גם ויתור על האישיות שלך", ניסיתי להסביר לה, אף על פי שידעתי שזה ייצר בה התנגדות
"אני דווקא גאה בזה שהתנהגתי באחריות, אני לא חושבת שזה לא היה נכון להגיב ככה. אם הייתי מגיבה באימפולסיביות, אם הייתי רוצה לפגוע בו, זה היה פוגע יותר בילדים ובבית. למה את מעמידה את זה בכזו צורה, שלקיחת אחריות זה ויתור על האישיות שלי?", התרעמה דבורה.
"כי האישיות שלך היא הבחירות שלך. אם תביני למה את טועה, זה יעזור לך להתמודד עם מה שאת מרגישה עכשיו.
"את טועה, כי בסוף זה שלא נפרדת ממנו באותו הזמן שגילית את השקרים שלו, זה לא מבחירה, אלא מפחד.
אני לא מאשימה אותך, חלילה, וגם אין פה שום-שום טענה, אבל חשוב לי שתביני את המציאות. פחדת לפרק את התמונה של המשפחתיות, שמא יגרם נזק לך, לילדים ואפילו לו. אבל הבחירה האמיתית, הפנימית שלך, היא לחיות חיי משפחה שיש בהם ברית אמת. אין מקום לשקרים.
זה שלא נפרדת ממנו אף על פי שגילית שהוא הפר את הברית, זה היה מפחד, ולא מבחירה", ניסיתי להסביר, אף על פי שידעתי שזה עלול לעורר בה רגשי אשם או כעס על האופן שבו נהגה.
"הבנתי. כשיש פחד, אין בחירה", אמרה דבורל'ה.
"נכון. אבל מה ההבדל בין הבחירה שלך לבין הפחד שלך? איך יודעים אם זו בחירה או פחד?
לפי הכעס.
אם זו בחירה, אז אין שום צלקות של כעס, כי היתה לך מערכת שיקולים מול העיניים, ויכולת באותה מידה לבחור אחרת.
אם החלטת להישאר איתו, ועדיין נשאר בך כעס וכאב, סימן שלא בחרת בזה, אלא הלכת על זה מתוך הכרח, בתחושה שאין לך ברירה.
הדבר הזה משאיר המון כעס, כי אף אחד לא רוצה לחיות כאילו הכריחו אותו. זה מוליד המון כעסים.
כשאת אמרת 'אני לא נפרדת ממנו, אני משאירה אותו בבית אף על פי שהוא עדיין מהמר כפייתי', את בעצם אמרת: 'אני בוחרת בבעל מהמר'.
"לא כיבדת את הבחירה שלך.
אם היית נפרדת ממנו אז, היית מכבדת את הבחירה שלך, שאת לא מוכנה לחיות עם בעל שקרן. אז היית נשארת שלמה עם הבחירה.
ואז, אם גדליה היה עושה תשובה, הוא היה יכול לחזור הביתה, והיית יכולה לבחור אם לקבל אותו או לא.
"הבחירה שלך צריכה להיות בחירה שלא קשורה בכלל אליו.
הכוונה: הבחירה שלך היא בעל לא שקרן! אם הוא חטא, שילך. עד שיחזור להיות הבעל שבחרת, ויתאים לבחירה שלך", סיימתי.
"בגלל זה אני לא רוצה אותו. אני לא רוצה בעל שקרן, אני לא רוצה את הבעל הזה", אמרה בחוסר אונים
"תביני מה הבעיה. עכשיו הוא כבר לא שקרן. עברו שנתיים, הוא נגמל, הוא בעל לתפארת. הבעיה היא, שבגלל שלא כיבדת את הבחירה שלך קודם, אז עכשיו קשה לך לכבד את הבחירה שלך.
כי עכשיו הוא כן עשה תשובה, אבל כבר קשה לך לכבד את הבחירה שלך.
לכבד את הבחירה שלך, זה להבין לעומק שהוא לא יכול לפגוע בבחירה שלך, היא שלך, לא שלו.
את חייבת להבין שזה לא קשור אליו, אלא אליך.
בגלל זה, לכבד את הבחירה, פרושו של דבר להבין שאת בחרת בו.
את לא מוותרת עליו, אבל את רוצה אותו כמו שהוא צריך להיות.
מה שחשוב בבחירה שלך הוא היכולת לייקר אותה. זה נקרא לבחור" .
הטור נכתב בהשראת הרצאותיו המרתקות של הרב אליהו לוי