"הכאב יעבור. מה שלמדת, יישאר". למה הטיפול הזוגי קשה כל כך?
"אני לא מסוגל לסבול יותר", רטן ארז.
"את מה?", שאלתי.
"את קרן, את הטיפול הזה. לא טוב לי, עצוב לי, רע לי, לא כיף לי, אני בחיים לא אצליח להיות מאושר", המשיך לרטון.
"אז אתה לא מרגיש שהטיפול עוזר לך?", ספק שאלתי, ספק הצהרתי.
"לא רק שזה לא עוזר, אני מרגיש שנהיה ממש יותר ויותר גרוע. לא טוב לי", אמר בייאוש.
"היית רוצה להפסיק את הטיפול?", גיששתי.
"כן", סוף כל סוף הצליח להוציא זאת מפיו.
"אני מעריכה את הכנות שלך. אבל זה שכרגע קשה לך, זה טוב מאוד מבחינה טיפולית. בשלב הזה של הטיפול, אם היה לך קל או כיף - הייתי מתחילה לדאוג. אני אפילו רוצה שיהיה לך קשה יותר", אמרתי, והרגשתי כמה שהוא כועס.
"ארז וקרן יקרים, אתם נמצאים בשלב קריטי בטיפול. זה סימן גם עבורכם וגם עבורי שיש פה נגיעה במקום שורשי, שהכרחי להצלחת הטיפול. זה אומר שיש נגיעה בשורש.
כל טיפול מצריך התבוננות מעמיקה ומדויקת, וזה מפגש מכאיב. אם לא תטפלו בשורש הדברים, הנזק לטווח הרחוק ילך ויגדל, והסימפטומים של היום יתחלפו בסימפטומים קשים יותר בעתיד.
אם אפעל בטיפול ממקום שבו אעשה הכל על מנת שלא תסבלו, אז אני חוטאת לאמת.
אני מבינה שכואב לך, זה הגיוני. אתה חייב לפגוש את הקושי ולהתמודד. עדיף לך שזה יהיה בעזרתי, ולא שתפגוש אותו דרך המציאות, כי אני מרגישה שאשתך כבר מיואשת.
כדי לעבור תהליך אמיתי עליך לתת אמון. להתמסר.
אני מרגישה כמה הכאב חוסם אותך, ומונע ממך להיפתח לטיפול. אני מבטיחה לך שאם תיתן את כל כולך באמת, מעומק הנפש, יתאפשר שינוי אמיתי בשורש.
השינוי השורשי הזה, יוביל לשינוי משמעותי בזוגיות, וודאי גם באזורים נוספים בחייך.
תזכור! בסוף הכאב יעבור. מה שלמדת – יישאר. אחרי הכל, זו בחירה שלך."
"אבל אני כן בוחר", רטן.
"למרות המרחק, אנחנו מגיעים כל שבוע בעקביות, משקיעים כסף. איך את אומרת שאני לא בוחר? מה הקשר?".
"אתה בהחלט משקיע זמן וכסף, נוסע שעה הלוך, שעה חזור, אבל דבר אחד מהותי לא עשית - לא בחרת בטיפול. בגלל זה יש לך קונפליקט פנימי שמתסכל אותך. פנימית, אתה לא באמת רוצה לטפל בעצמך טיפול שורשי עמוק, אלא אתה רוצה איזה משהו קוסמטי, משהו מבחוץ שיסדר לך את הקשר, שישמור על תמונה של משפחה מחייכת ומרוצה".
"אני לא…", התחיל לגמגם, ומיד קטעתי את תחילת ההתגוננות שלו.
"ועוד דבר משמעותי שאתה צריך לעשות, זה לבחור בי כמטפלת שלכם, ומאותו רגע ואילך ללכת עם הבחירה הזו עד הסוף.
אתה צריך להתבגר ולהתגבר, ואז תוכל באמת להתחיל לעבוד".
"אז למה בינתיים אני מרגיש שהבית הולך להתפרק? במקום שיהיה שיפור נהיה גרוע יותר? איפה שלום הבית?", אמר ארז בכעס."
הוא יגיע. אבל רק אחרי עבודה אמיתית, יהיה שלום בית אמיתי.
אחרת זה יהיה בית שנבנה על יסודות מנייר, שבכל רגע נתון יכולים היסודות להתפורר וכל הבית יקרוס.
אם תבחרו להישאר מספיק זמן בקושי, בכאב, בחושך, בלי להיבהל, אולי בעזרת השם תגלו לפתע, שבדיוק שם, בנקודה הכי כואבת וחשוכה, שם היה הדבר הכי מתוק. כי זה שינה אתכם מבפנים, הוביל אתכם לתובנות אחרות, למקום אחר לגמרי, לקשר אחר לגמרי גם עם עצמכם, וגם זו עם זה.
לא עוד שני שותפים שחיים אחד ליד השנייה, אלא שני אנשים שהפנים שלהם מופנים זה לזו, ומסוגלים להתמודד עם כל אתגר שתפגשו. והכי חשוב, זה, שתצליחו להפוך את החושך לאור".