"תקשיבי, חנה, אני לא יכולה איתו יותר. עדיף להתחתן עם אבן, ככה לפחות לא אדמיין שהתחתנתי עם בן אדם", התלוננה ליטל.

"אני לא מבין מה היא רוצה ממני. היא מצפה ממני שאני אבכה כשהיא בוכה? אני הייתי רוצה, אבל אני לא מצליח. אני לא מבין מה היא רוצה", אמר דור בחוסר אונים.

"מה אני רוצה? מה שאני רוצה זה שכשכואב לי, תכאב איתי. כשאני עצובה - שתהיה עצוב איתי. אני רוצה להרגיש שאתה יחד איתי. לא מוכנה להרגיש בודדה בזוגיות הזו", אמרה ליטל בכעס.

"אני באמת הייתי רוצה, אבל אני לא מצליח. אני רוצה כל כך שנהיה כל הזמן ביחד. אני הולך בעקבותיה לכל מקום אפשרי, אבל אני לא מצליח להיות במקום הזה, אני מרגיש שאין לי את היכולת הזו", המשיך דור, חסר אונים.

"דור. קודם כל, מבטיחה לך שאתה יכול. אין מקום נפשי שלא ניתן להגיע אליו. עם עבודה קשה ונכונה, התכווננות, סבלנות והמון רצון אמיתי. אבל, חייבים להגדיר קודם את הבעיה וממש חשוב שתבין אותה: הנפש שלך לא מאמינה באמת שליטל סובלת. 

זה מגן עליך! שלא תצטרך לחוות את החוויה הקשה הזו, שאשתך סובלת. המנגנון הזה שפיתחת עוזר לך לעבור את הקשיים בחיים בלי לחוות זעזועים. ככה, כל החיים יכולים "לעבור לידך", ושום דבר לא באמת קורה. 

ככה אתה יכול להתמודד עם כל דבר בגבורה, משום שאתה לא באמת-באמת מרגיש את זה.

"את המנגנון הזה, צריך לפרק. צריך לחלק את העבודה לשלושה שלבים, וחייבים לעבור את שלושתם.

"שלב ראשון - תפיסה מעוותת של חוסן

אתה צריך להבין שהתפיסה שסיגלת על חסינות וחוזק היא תפיסה מעוותת. 

אצלך בראש, בן אדם חזק הוא בן אדם שמסוגל לעבור הרבה דברים קשים בלי להישבר. 

זו תפיסה שבנית במהלך השנים. 

זה גם מתאים מאוד לכל סיפור החיים שלך. 

באיזה מקום זה גורם לך להרגיש שלא רק שזה לא רע להיות חזק, אלא זה אפילו טוב ורצוי.

"זו תדמית שיש לך, שככה צריך להיות גבר בבית וגם בעבודה. גבר שלא נשבר מזעזועים, שלא מתפרק. גם לא נשבר מול ליטל. אתה מרגיש שאתה לא יכול להרשות לעצמך להישבר מולה. היא מתרסקת לך כל יום ובונה את עצמה מחדש. אם אתה גם תתרסק, מה יקרה לקשר? מה יקרה לבית? הכל יתמוטט.

"אז קודם כל, אתה חייב לשנות את התפיסה שלך, אם אתה מעוניין לטפל בזה".

"בטח שאני מעוניין, אני סובל מזה! אני מכיר את זה בעוד מקומות בחיים שלי. אני פשוט מרגיש שאני לא יכול", קטע אותי דור.

"תקשיב, דור, זה קורה להרבה מטופלים. הם מרימים ידיים, או אפילו באים עם אמונה כזו פנימית שהטיפול לא באמת יכול להצליח. כי לשנות תפיסה זו ההתחלה האמיתית, בלעדיה זה לא באמת יכול לקרות. וזה קשה, כי אנשים חוזרים אחר כך לעצמי הטבעי והרגיל, וזה גורם להם להתייאש ולהאמין שהם לא יכולים לשנות את הטבע שלהם. 

אבל זה שקר. 

אפשר לשנות בהחלט.

"שלב שני - להפסיק להדחיק את זה שאתה לא נשבר

זה שליטל חושבת שאתה לא נשבר ואולי אפילו אתה בעצמך חושב ככה ומאמין לזה, זו הדחקה גסה מאוד מאוד של המציאות הנפשית שלך. אתה נשבר! ועוד איך נשבר, ואפילו בצורה קשה. זה שאתה מדחיק את השבירה שלך, לא מונע ממך להישבר. אתה פשוט לא מבטא את השבירה שאתה חווה, אפילו לא מול עצמך, פשוט מדחיק. לכן בחיצוניות אתה יכול להיראות חסון לחלוטין, ובפנים - מחוק לגמרי", הסברתי.

"כן, אבל מה רע בזה? נראה לי שכל החברים שלי הם כאלה", התרעם דור.

"אני אסביר לך למה זה רע. 

התדמית החזקה שלך לא נותנת לך להוציא ולבטא את השבר שאתה מרגיש נפשית, ואז השבר הנפשי הזה, הכאב והצער, חייבים להתבטא. 

אם הם לא יוצאים בצורה בריאה של מפגש אמיתי שלך עם המקומות האלה, זה ייצא בצורה רעילה, בצורה קשה והרסנית. הראייה לכך - בחירות רעות מהעבר שלך שפגעו מאוד בקשר", המשכתי להסביר לו.

"אחרי שהצלחת לשנות את התפיסה, והצלחת לזהות ולהבין שאתה נשבר, אתה מפסיק להדחיק את זה. כל זה יעזור לך לשחרר את הנפש, ולהוביל אותך לשלב השלישי.

"שלב שלישי - להתחיל להאמין לעולם, שדברים קורים פה באמת

כשהנפש משוחררת, אז ממילא אתה יכול להתחיל לפרק את ההגנה הזאת, של לא להאמין לעולם שדברים קורים פה באמת. אתה יכול להתחיל לחיות באמת. תוכל להרגיש את המציאות שלך, להתרגש, ולאהוב אותה באמת".

"אני מרגיש שקצת הלכתי לאיבוד בין שלושת השלבים", דור התבלבל לגמרי.

"אין בעיה. אני מסכמת לך וחוזרת: בשלב הראשון, שהוא השלב הכי חשוב, אתה חייב להבין שתדמית חזקה מחפה על חולשה פנימית מאוד. ולהפך, אדם שמסוגל לשבור את התדמית החזקה שלו, הוא יכול לבנות חוסן פנימי בתוכו", סיימתי.

"אבל איך אני יכול לשנות את התפיסה שלי? זה נשמע לי בלתי אפשרי", אמר דור בייאוש.

"יש כלים מציאותיים שעוזרים לשנות תפיסה. אבל בסוף, שינוי תפיסה דורש הרבה להתבונן בזה, להתעמק בזה שוב ושוב. 

בסוף - זה מה שגורם לאט לאט לכך שזה ישתנה. 

העבודה מול ליטל יכולה לפתוח את המקום הזה בנפש, ואז אפשר יהיה ליישם את זה", אמרתי.

"אני אמור לחשוב שזה טוב להישבר? בסוף אני אתחיל להישבר פה כל יום", גחך דור.

"אתה צריך ללמוד מתי ומול מי להישבר. אתה לא צריך כל הזמן להישבר. אבל אסור שהתדמית תהפוך אותנו לעבדים שלה, שאנחנו כלואים בתוכה. הייתי מציעה שתתחיל את זה מול ליטל, את שבירת התדמית.

"צריך להתחיל ביכולת שלך להתפרק. 

לשתף את ליטל. 

להיות מולה בעמדה של החלש, לבטא את החולשות שלך. 

אלה לא חייבות להיות חולשות מולה. 

אלה יכולות גם להיות חולשות שיש לך מול הבן שלכם, או מול הבוס שלך שאתה מיואש ממנו, שאתה שבור ממנו", סיימתי.

הטור נכתב בהשראת הרצאותיו המרתקות של הרב אליהו לוי. 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.