מנגנוני ההגנה שהורסים את הזוגיות שלכם
"היא לא רוצה אותי, היא רוצה סופר-בעל, משהו דמיוני. לא נראה לי שקיים כזה גבר…", התלונן רונן.
"מה דמיוני בזה שאני מבקשת גבר שירגיש אותי? שיראה את הצרכים שלי? שיעניק לי?", הגיבה טל.
"את בכלל לא רוצה את זה ממני. עובדה, בבית לא אכפת לך איך את נראית, וכשאת יוצאת החוצה, פתאום את מתאפרת ומתלבשת יפה. שם אכפת לך מה יגידו עליך, אני בכלל לא פונקציה פה", המשיך רונן.
שררה שתיקה, ואז בחרתי להגיב.
"התגובות של שניכם, הן תוצאה של שימוש במנגנוני הגנה שנוצרים לכם מחוסר הבנה מה צריך להיות היחס הנכון בין האיש לרעייתו. כרגע זה ביטוי לא מתוקן לזוגיות. אף אחד מכם לא מביא את המהות הפנימית והנכונה שלו לקשר".
"רונן, המקום הנכון שלך זה מקום שבו אתה המשפיע. אתה המעניק לאשתך את מה שהיא צריכה. דרך הנתינה שלך, אתה נבנה נכון בקשר."
היום יש נטייה חזקה להיכנע לנטייה טבעית לרצות להיות במקום המקבל.
כל העניין של ההתפתחות שלי בעולם, זה להתגבר על הנטיות הטבעיות שלי.
לדוגמא: אם יש לי נטייה טבעית לכעוס, אז אני צריך ללכת עם הכעס שלי?".
"אז רגע, מה ההתנהלות הלא נכונה שלי?", שאל רונן.
"כוחניות ואלימות", התחלתי להסביר.
"אני אלים? אני לא מסוגל לפגוע בזבוב. נראה לי שלא הספקת להכיר אותי, תשאלי אפילו את טל מי אחראי על הריגת הג'וקים בבית…", התחיל להגן על עצמו.
"האלימות שלך היא לא אלימות פיזית.
נכון, זו מילה קשה.
אבל חשוב לי שתבין שכאשר אתה בוחר להתעלם מהצרכים של טל, כאשר אתה מזלזל בכעסים ובכאבים שלה וזה נראה לך מהצד שאולי היא סתם מגזימה ומעמיסה עליך בלבולי מוח, זה סוג של אלימות", הסברתי לו, והרגשתי כמה לא נוח לו לשמוע את המילה הקשה.
"זו מילה קשה מאוד, אלימות. ואיך אני יכולה לבוא אליו בטענות אם הוא מעולם לא הרים עלי יד או צעק עלי?", שאלה טל בחוסר אונים, מזדהה מאוד עם ההגדרה.
"טל, חשוב לי להסביר את הצד שלך. כשאת משתפת אותו, תנסי לא לשתף אותו רק עבור השיתוף, אלא באמת למצוא ולפנות לו מקום לנסות לקבל ממנו עצה. הגישה שלך אליו כשותף, שיכול לתת מעצמו, זה מה שבונה את האיש שלך, כחבר וכמשפיע. "כשטל משתפת אותך, ואתה שותק או מתעלם מהצרכים שלה, זו חוויה אכזרית ואלימה עבורה. ואז, את טל, מנסה לשכנע אותו שזה פוגע בך, שזה כואב לך. אז את מרגישה סוג של חסימה בזרימה הטבעית שלך, וכל הקלילות והכיף שיכול להיות בזוגיות נעלם. את נעשית כבויה, מצומצמת וסגורה".
"כל מילה זהב", אמרה טל בעצב..
"אבל אני אוהב אותה מאוד. היא החיים שלי. אני לא מצליח לשבור את המעגל הזה. אני מת עליה, באמת!", התחיל רונן למלמל.
"מילים, מילים. עכשיו צריך לעבור את הגשר מהמילים למעשים.
בינתיים אתה רק אומר את זה, ובשטח אין כלום", המשיכה טל להתלונן.
"וזה מביא אותנו להתנהלות הלא נכונה הנוספת שלך, רונן, שאתה… סליחה על הביטוי, סוג של אוכל חינם", אמרתי לו.
"מה?! אני עובד בפרך בשביל הבית הזה", קפץ בכעס.
"אתה מצד אחד רוצה בית יציב. אישה, ילדים וזוגיות טובה. מצד שני, אתה לא נותן לה את מה שהיא צריכה על מנת שזה יתקיים במציאות. אתה נאחז בקשר ונגרר. אני לא מרגישה שאתה עושה את זה בכוונה, אבל אתה לא מצליח לרדת לסוף דעתה של טל".
"הוא לא מסוגל, או לא רוצה?", שאלה טל.
"טל, כשאת מגיבה מתוך מקום הישרדותי, מתוך מקום אמוציונאלי עם כעס וכאב, את מזמינה תגובה מאותו המקום, כי ההתמודדות עם זה גדולה עליו", אמרתי.
"אז מה? לקבל אותו ככה כמו שהוא?", שאלה.
"חס ושלום. אישה שמקבלת את זה, שמכילה את חוסר היכולת של הגבר שלה, זה מרחיק וסוגר את המקום הנשי שלה. צריך להתעקש על זה, אבל בצורה נכונה".
"ומה הצורה הנכונה?", שאלה טל.
"אני אנסה להסביר על דרך השלילה: כשאת לא פתוחה אליו ולא חוסמת אותו.
כשאת לא שוכחת לו כל מיני דברים, כשאת לא מוחלת לו, כשאת נעולה", התחלתי להסביר.
"איך אני אפתח אליו? אחרי כל הפגיעות שלו בי? את יודעת מה זה לחיות ככה עם החוסר הזה כל כך הרבה שנים, כשאני עצבנית ופגועה?", התעצבנה טל.
"רונן צריך קודם כמובן לפייס אותך. רק אחרי שיפייס אותך כמו שצריך, תפתחי אליו, זה תנאי בסיסי. אבל, יש עוד סיבות שבגללן את לא מצליחה להיפתח אליו. אחת מהן, זו הציפייה שלך שהוא כל הזמן יהיה אדם אחר, מישהו אחר. את צריכה להבין, שהציפייה הזו מייצרת תגובות הישרדותיות, והאיש שלך הופך להיות כוחני - כי הוא לא יודע איך להגיע אליך, וזה מתסכל אותו.
את צריכה להבין, שהוא יהיה כמו שהוא - אבל במקום מתוקן. הוא לא יכול להיות מישהו אחר.
"והתנהלות לא נכונה נוספת שלך, היא חיפוש הצרכים הרגשיים שלך מחוץ להקשר הזוגי. כשאת מחפשת מקום ומענה לצרכים הנפשיים שלך מאנשים אחרים".
"איך מתקנים את כל זה?", שאלה טל.
"דבר ראשון את חייבת להאמין חזק חזק, שמה שאת צריכה לקבל - את תקבלי. כרגע, הקב"ה מונע את זה ממך, אולי בשביל שתעשי הכנעה ותביני שאין לך עניין עם בעלך.
"נכון שיש פה עבודה גדולה לבנות את הבעל, אבל יש פה גם הכנעה חשובה מאוד. את חייבת להכניס את הקב"ה לתמונה, כי הוא זה שמונע מבעלך להעניק לך את כל הצרכים שלך. כנראה שאת צריכה לעבור תהליך עם יגיעה, כדי שתוכלי להפוך להיות כלי.
"אחד מהמקומות שהורסים את הזוגיות, זה האמונה הזו: שאין מי שיעניק לי ואין לו מה להעניק לי.
קשה לך להרגיש שאת כנועה. קל יותר להגיד שהוא לא בסדר.
בגלל זה, עבודת התיקון היא שקודם את צריכה לקבל אותו, ולאט לאט לעשות עבודה נכונה כדי שזה יהיה מדויק יותר.
"להיפתח לרונן זו עבודה. את חייבת להפסיק לראות אותו דרך עיניים גשמיות, אלא לראות את הפנימיות שלו, וזה יעורר בך את התשוקה אליו", הסברתי.
"בשביל שהמקום של האיש שלך יבנה - הוא תלוי בך. ביכולת שלך לקבל ממנו. את צריכה ללמוד להעניק לו את האפשרות לתת לך.
תנסי למצוא מקומות של הערכה. ביקורת או זלזול לא מקדמים, במקרה הטוב. במקרה הרע הם גם הורסים".
סיימנו, ושלחתי אותם שיהרהרו בדברי.
הטור נכתב בהשראת הרצאותיה המרתקות של הפסיכולוגית והמרצה אורלי טוויטו