עדיף בעל פגום שמוכן להשתנות ולתקן, מאשר בעל "מושלם" שתקוע במקום
כשמגיע אלי זוג כמו לאה ואשר, אני כבר מבינה שהולך להיות פה טיפול קשה מהרגיל.
הם זוג מקסים, נשואים מעל 20 שנים. יש ביניהם אווירה טובה. הוא מביט בה בעיניים אוהבות, מרעיף מחמאות בלי סוף, ולשאלתי מדוע הגיעו, היא עונה:
"אין משהו ספציפי שקרה, אני פשוט מרגישה בודדה ועצובה. אני אמנם נשואה, אבל אני מרגישה שאין לי באמת חבר. הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו, הוא לא מרגיש אותי, אף פעם הוא לא יוזם שום דבר.
כל מי שמכיר אותו אומר לי: איזה בעל זהב יש לך, זכית. אז למה אני לא מרגישה את זה? למה אני מרגישה לבד כל כך?".
פניתי אליו: "ואתה, אשר, תרצה לשתף מה מפריע לך בקשר?".
אשר ענה בחיוך: "כלום לא מפריע לי בה, באמת, מבחינתי היא מושלמת, הכל בסדר. אני בכלל לא מבין למה הגענו לטיפול, הכל בסדר אצלנו בנישואין".
אכן, לאורך כל הפגישות היתה אווירה טובה בחדר. אשר היה ממש נחמד, חברמן, צוחק, מפרגן, מייצר אווירה נעימה ונוחה, ובאמת, לא הצלחתי להניח את האצבע על הבעיה. לקח לי קצת זמן, אבל בסוף הבנתי. הריצוי שלו, הנחמדות, החיוכים והמחמאות - זה הנשק שלו, או במילים אחרות: מנגנוני ההגנה.
לכן קשה ללאה לעמוד מולו, מול החוסר שיש לה בקשר, כי כשהיא באה אליו בטענות - הוא זורק בדיחה, זורק מחמאה, ואז אי אפשר לבוא אליו בטענות. אבל היא מרגישה את האמת, שכל הטוב שבו מגיע כקליפה בלבד. חסרה בזה פנימיות ונשמה. הטוב שבו מכוסה עמוק כל כך, וכל מה שנשאר עטוף באשליה של קשר, עד שהוא בעצמו לא מצליח לזהות את זה. וזה בדיוק מה שלאה מרגישה, שלא משנה כמה היא בוכה וכמה היא מתוסכלת, היא לא מצליחה להגיע אליו.
"אשר, באמת, אני רואה שאתה אוהב אותה מאוד. אתה מחמיא לה, אתה קונה לה פרחים. אז למה היא באה אליך בטענות? למה היא עצובה ומיואשת כל כך?".
אשר ענה: "תאמיני לי, אני לא יודע. בסדר, אני לא אומר שאני מושלם, אבל אני עושה כל מה שהיא רוצה, אני לא מבין למה צריך את הטיפול הזה בכלל".
יש פה שתי בעיות. הבעיה הראשונה, מתרחש משהו מתחת לפני השטח. לכן קשה לראות אותו, ומתוך כך לטפל בו.
היא מרגישה שהוא לא איתה, אבל לכאורה בחיצוניות הוא עושה דברים שמראים אהבה, אכפתיות... אז למה היא בכל זאת מרגישה ככה?
כי היא מזהה את המקום הפנימי שממנו הוא עושה את הדברים - מקום של ריצוי. באמת באמת, הוא עסוק בעצמו, בדברים שהוא אוהב לעשות. רק כאשר לאה מבקשת משהו או מתעצבנת, אז הוא טורח להסתובב אליה, ועושה הכל על מנת לרצות אותה, אך כל העשייה שלו היא חיצונית בלבד, כדי לייצר שקט, כדי שיוכל להמשיך בשלו.
הוא לא רואה אותה, ולא מסתכל אליה באופן יזום.
הבעיה השנייה, החמורה יותר, זו הבחירה. לאה צריכה קודם כל לבחור בו כבעלה, להתעקש על הטוב שבו. להאמין שבעלה בתוכו רוצה לסובב את הפנים כלפיה. בזה שהיא לא מתעקשת על זה ולא נלחמת על זה, היא בעצם מוותרת עליו ואז הבעיה קשה יותר.
אין לי יכולת להעביר את אשר תהליך, כשלאה לא מבינה את תפקידה ואת כוחה לשינוי במערכת הזוגית.
לאה צריכה להילחם ולהתעקש על הטוב שבו.
לא בעצבים ולא בכעס, אלא באמונה וברחמים אמיתיים שהם לב האהבה, כלומר להיות בעקביות ובעמידות שהטוב שכרגע מוסתר יהיה נגלה חזקה.
לעיתים לא מן הנמנע להגיע למשבר (הקשר כבר מזמן במשבר, פשוט זה משבר סמוי מתחת לפני השטח). לשבור כדי לבנות פה קשר אמיתי.
פניתי לאשר: "אשר, הגיע הזמן שתתחיל להיות בעל אמיתי".
אשר: "מה? למה את אומרת את זה? אני קונה לה מה שהיא מבקשת, מה אני לא עושה בשבילה? איך את יכולה להגיד כזה דבר?".
"אתה מגיב לדברים שהיא רוצה ממך, בשביל לפנות את הדרך לעצמך. היא לא באמת בראש סדר העדיפויות שלך. חסרה לך מסירות נפש אמיתית לאשתך. היא צריכה להיות במקום הראשון, לפניך", אמרתי.
אשר נראה פתאום אומלל. "מה אני צריך לעשות? מה אני עושה לא טוב?", שאל בבלבול.
עניתי לו: "זה לא מה אתה עושה לא טוב, אלא מה המקום הנפשי שממנו אתה פועל בקשר. אתה לא באמת בתוך הקשר. אתה נגרר, אתה מגיב… אתה לא בוחר בלאה כאשתך".
אשר ענה בייאוש: "אני לא מבין למה אני צריך את הטיפול הזה. טוב לי, אני לא רב איתה כמעט, אני עושה עבורה הכל, מה אני צריך לשנות? מה רע?".
"להיות במסירות נפש, להתעניין בה, להכיר אותה - מה היא אוהבת, מה היא צריכה. למה היא זקוקה. אתה צריך לעבור ממצב של דאגה לצרכים שלך, לדאגה שהיא תהיה בראש סדר העדיפויות שלך, לפניך. זה המהפך. לעבור להיות אדם זוגי דורש ויתורים, וזה קשה, אבל זו הדרך. תבחר", אמרתי.
ואז פניתי ללאה: "וממך, לאה, אני מבקשת שתביני דבר אחד: כל העניין של שינוי, קשור באמונה שלך ביכולת לשנות. אם את מאמינה בטוב, הטוב יתגלה. לא משנה כמה הוא מוסתר, רחוק והפוך ממה שאת רואה במציאות, עליך להאמין באשר, שהוא יכול להיות הבעל הכי טוב וראוי לאהבתך.
כמובן, בתנאי שהוא בוחר בך ומעוניין בקשר.
כרגע, מי שמונע ממנו את זה - זו את. הפסיקי לומר שהוא לא יכול. הוא יכול. אם הוא יבחר בזה, הוא יכול להיות כל מה שאת רוצה.
את חייבת לתת בו אמון אמיתי.
הביני, תמיד עדיף בעל עם פגמים, אבל שמוכן להשתנות ולתקן - מאשר בעל 'מושלם' שתקוע במקום".