תבין, היא לא נלחמת בך, היא נלחמת עליך
"אני מרגיש כאשר הקב"ה העמיד אותנו מתחת לחופה, הוא החליט שהוא גוזר עליי ייסורים. שם נגזר דיני לחיות חיי עינויים עד יומי האחרון. אני לא יכול יותר! אפילו להתגרש ממנה אני מפחד... אני כבר יודע שגם שם היא תעשה לי את המוות…", אמר שמעון בייאוש.
"וואו, זה נשמע ממש קשה. אני מציעה שנבדוק קצת יותר לעומק את העניין", אמרתי."כן, ממש ככה, כל דבר היא עושה לי בכוונה, שיכאב לי, שאסבול. אני ממהר - היא מעכבת אותי, אני רוצה חופשה - היא רוצה לעבוד, אני מנסה להיות סמכותי עם הילדים - היא שוברת לי את המילה מולם. היא מכינה לי תמיד את האוכל שאני לא אוהב ומגישה לי אותו כאילו היא לא יודעת שאני לא אוהב את זה, היא פשוט בלתי נסבלת".המשיך לרטון.
"תקשיב, שמעון. לפני הכל חשוב לי להסביר לך משהו: אחד התפקידים המרכזיים של האישה בזוגיות, הוא לתבוע מהאיש להיות בעל! כלומר, לתבוע ממנו להוציא לפועל את הכוחות הפנימיים שלו.
היא זו שמביאה למודעות שלו את כוחותיו וכישרונותיו החבויים ומפתחת אותם, ממש כמו שבגשמיות, היא מפתחת את טיפת הזרע ליישות מוגמרת.
היא גם זו שהופכת את הפוטנציאל למציאות.
על ידי שהיא נותנת לבעלה מרחב לבטא את הכוחות שלו, היא במובן מסוים כביכול יולדת ומגדלת אותו מאישיות של אדם אגוצנטרי לאדם זוגי", הסברתי.
"זה אולי בזוגיות בריאה. בזוגיות שלנו היא כותשת אותי וגם מפרקת אותי לחתיכות קטנות, ואז מחזירה אותי לאדמה", אמר שמעון בעוקצנות.
"כאשר בני הזוג באים בברית הנישואין, מוטלת על הבעל החובה להשלים את אשתו, על ידי שימלא את המחצית החסרה לה, הן ברוחניות והן בגשמיות, כפי שמעיד נוסח הכתובה", אמרתי.
"אבל מה לא נתתי לה? כל דבר אפשרי נתתי לה", ייבב שמעון.
"תמיד הבנת אותה? תמיד היית איתה בעצבויות שלה? ניסית לבדוק למה היא מרגישה עצובה? למה היא שקטה? למה היא מנותקת?", ניסיתי להאיר את המקומות הלא מודעים שלו.
"אני מודה, לא תמיד הבנתי מה יש לה. אבל כל דבר שהיא רק חלמה קניתי לה, היא קראה לי: 'מגשים חלומות'. היא רק הוציאה רישיון - קבלה במתנה ג'יפ חדש, היא רק מצייצת שהיא רוצה משהו - יום אחרי זה אצלה בבית", הגן על עצמו שמעון בחרוף נפש.
"אני מאמינה שפספסת כמה מקומות, שהם פחות טכניים. אני מדברת על המקומות הרגשיים יותר. אני חושבת שלא ראית אותה באמת.
"אתה חייב להבין דבר חשוב מאוד, שאם תצליח לעכל אותו - יפתח בפניך מרחב חדש לעבודה אמיתית בזוגיות שלך. כל מציאות שאתה רואה אצלה, זה בדרך כלל שיקוף או תגובה לאיך שאתה מתנהג כלפיה."לפני שאני מבררת יותר לעומק את כל הפרטים של המבנה הזוגי שלכם, אני מבקשת שתנסה לחשוב איך היית בקשר הזוגי הזה: כמה הסתרת את עצמך מאשתך, כמה התנכרת לה, השארת אותה - נפשית - לבד בלי שתהיה איתה. מה ציפית שיקרה? שהיא תשתוק?", ניסיתי להמשיך לעורר בו חלקים שהוא היה עיוור להם.
"אני יודע שהייתי הרבה שעות בעבודה, שבניתי קריירה ואולי פספסתי אותה מדי פעם. אבל מה אפשר לעשות? עוד יחסית לחברים שלי, אני עוד נחשב 'לייט' בקטע הזה של קריירה וכו'… רק בשנים האחרונות התחלתי לרוץ מרתונים. אני ממש משתדל להיות בבית ולעזור, אבל העניינים שלי זה גם חלק מהחיים, אני לא יכול כל היום רק בית וילדים, בנאדם צריך גם את הלבד שלו", המשיך לרטון.
"אני מבינה, אבל יש עניין עמוק שאתה חייב להבין. הוא פשוט מאוד ולא מתוחכם. התפיסה הזאת, שאדם צריך את הלבד הזה שלו, היא במידה רבה החטא הגדול! החטא הגדול הוא שבאיזה מקום הוא לא מסוגל לעשות שינוי ולחשוב שהוא לא לבד. ככה נוצרת מעין תחושה כזו, שבסדר לי הלבד הזה"
"אבל כל אחד חייב וצריך שיהיו לו תחביבים, שיהיו לו דברים שהוא עושה רק עם עצמו, לפתח את הקריירה…", המשיך ברצף מהיר.
"קודם כל, בוא נלמד שאת צמד המילים 'חייב' ו'צריך' אפשר לשחרר מהלקסיקון הזוגי", אמרתי בקריצה.
"אפשר שיהיו תחביבים, במידה ובכל זאת מתפנה זמן בתוך הזוגיות והמשפחה לעשות את הדברים האלה. זה בתנאי שהקשר הזוגי מונח כמו שצריך, ושני בני הזוג עם הפנים אחד אל השני במלואם.
אני אדייק לך את זה קצת יותר.
אם אשתך נגדך, זה אומר דבר אחד: שהיא נלחמת על הזוגיות על הבית.
אתה, מבחינתך, חווה את זה כאילו היא השטן, כאילו היא רעה. אבל זה שהיא עכשיו נגדך, זה כי היא נלחמת עליך. זה גם למענך. שתהיה מחובר, שתהיה יחד.
היא משקפת לך, בצורה שאולי קצת מכאיבה לך, את זה שאתה בעצמך התנכרת, נפרדת מהמקום הזוגי.
זה שהיא נלחמת, זה לא כזה רע. זה שהיא נלחמת, זה כי היא פשוט לא מאפשרת לזה להמשיך.
היא כאילו נלחמת בך, אבל היא בעצם נלחמת עליך.
בניגוד אליך, היא לא מוותרת.
היא רוצה את הקשר, והיא לא תוותר עליו.
אתה, לעומתה, די מוותר עליו. כשאתה אומר, 'די כבר, בואי נעשה הפרדת כוחות', או 'יאללה, שיהיה שלום בית, שיהיה נעים וכיף בבית'... ככה אתה מוותר. אבל היא לא מוותרת. היא רוצה אותך פה, חזק, נוכח, נמצא. בסופו של יום, היא בסך הכל תגובה לאיך שאתה.
יכול להיות שמבחינתך, בסך הכל השארת אותה לבד, אבל בשבילה זה משמעותי מאוד, וגרוע שאתה מרשה לעצמך להשאיר אותה לבד".
לאחר שתיקה ארוכה הוא שאל: "אז מה אני אמור לעשות???".
"כרגע הקשר נמצא בתוך פלונטר של בעיות, וצריך להתחיל לפרום את הקשרים אחד אחד, על מנת לטפל בכולם.
כשיש בעיה, הדבר הראשון שצריך לבדוק זה: איפה אני לא בסדר ומה אני צריך לתקן.
השלב הראשון שצריך להתחיל בו זה להתחיל מהכנעה, זה להבין שאתה לא מתוקן. ואם אתה לא מתוקן, אפשר אפילו להחריף ולהגיד לעצמך שאתה אשם. כן, ממש ככה, אתה אשם במה שקורה בקשר הזה. אתה אשם בזה שלא היית שם מספיק, בקשר, בתוך הזוגיות, פשוט לא היית".
"והיא לא אשמה? את יודעת איזה דברים היא עשתה? איזה התנהגויות הרסניות יש לה? עוד לא הספקתי לספר לך חצי ממה שהיא אחראית פה", התרעם שמעון, ומובן למה...
"בטוח שהיא גם אשמה, גם לה יש החלק שלה, וגם בזה נטפל. אבל כרגע, זה לא רלוונטי לשיחה. אנחנו מדברים עליך", ניסיתי להכניס אותו לפוקוס.
"אבל את לא מבינה שהיא זו שגרמה לי להתנהג ככה? אם היא היתה יותר סבלנית, יותר מפרגנת, יותר כייפית - לא הייתי מרגיש ככה. את בעצמך אמרת שהיא לא הוציאה ממני את הכוחות החבויים בי. זו היא אשמה שאני ככה", המשיך להתנגד בכל הכוח.
"אתה יודע למה קשה לך לקבל את מה שאני אומרת לך? זה בגלל שחשוב לך כל כך לא לצאת רע מהסיפור הזה. חשוב לך כל כך לא להיות אשם, אז אתה נאחז במקום הקורבני הזה, כי אתה לא מוכן לראות את הרע הזה שקיים בך.
אתה אוטומטית מחפש מי גרם לך להתנהג רע, מי אשם יותר. מיד אתה מנסה להקטין את הרע שלך ולהתנער ממנו.
אבל אין ברירה! אם אתה רוצה את הבית ואת הזוגיות, יש דרך אחת: להתמודד עם הרע שקיים בך. אתה צריך להסתכל לו ישר בעיניים, בלי פחד. אם תמשיך לדמיין, שאתה היית טוב פה בסיפור, זה לא יעבוד.
כן, נכון. יכול להיות שהיא גם אשמה! ונטפל בה כשיגיע הזמן הנכון. כרגע הטיפול הוא בך, ואתה צריך ללמוד לקחת אחריות אמיתית. רק אז נוכל להתחיל לתקן", ניסיתי לסכם.
"עם כל המשברים שעברנו, עם כל הנזקים שנעשו בקשר הזה, נראה לי שהמצב אבוד", אמר שמעון בייאוש.
"שמעון, בעולם הנישואין, דווקא זה שיש ברקע משברים שחווינו - בעבודה נכונה, זה מעניק יותר עוצמה וחום לתוך המערכת. בזכות ההרגשה שזה לא מובן מאליו. ככה נוסף לקשר עוד ממד משמעותי, שלא היה אם לא היו ברקע הזיכרונות של הנפילות.
בעקבות המשבר, על כל רגע טוב שהשגנו, אנו צוברים חוויות של מלחמות חיוביות, כי זה כבר לא קשר רגיל וזורם. זה קשר שיש בו הרבה השקעה, והיוקר שלו פי אלף מונים מקשר שלא עובר את זה.
כמו כן, זה גם מוציא מכל אחד מכם את כל המאמצים שזה יצליח, כי אתם יודעים בצורה מוחשית שישנה גם האופציה האחרת, להידרדר. האופציה של השבר, שהיא כואבת, היא לא טובה. הייתם שם, אתם מכירים את המקום הזה.
אחרי שנבנה הקשר, זה נותן הרבה כוח ודחף לא להישאר בבינוניות הזאת (שלפעמים יכולה להיות מרדימה).
משיקום המשבר, נוצרת מוטיבציה תמידית להתאמץ להתקדם, ולהבנות יותר ויותר."אז לא רק שהמצב לא אבוד, ההיפך הוא הנכון, דווקא בזכות המשברים שעברתם, אתה יכול להקפיץ את המצב של הזוגיות שלך כמה דרגות למעלה, יותר מכל מי שאתה מכיר".