מאמרי זוגיות

"אתה לא הפכת את אשתך למלכה. אתה הפכת את אשתך לחסרת משמעות". ידעתי שהמשפט הזה יהפוך לו את הקרביים

כל הדמיונות וכל הציורים שיש לך בראש על קשר זוגי ניזונים מכל מיני סיפורים ודמיונות שצברת במהלך הילדות שלך, ונחקקו אצלך. הם רשומים אצלך חזק כל כך, שאת בטוחה שזו גם התפיסה האמיתית שלך

"את מדלגת על החלק של קומת הרגש, ועוברת ישר לקומת העשייה. הדבר הזה בעייתי מאוד, כי זה מאפשר לך להגיד כל מיני דברים שאת חושבת, בלי שהם יהיו באמת חלק ממך". כשיש קצר בין המוח ללב

"רגע, לא הבנתי! אז זוגיות זה כמו לעשות ספונג'ה? אין ברירה אז נסבול? ממש מעודד" אמרה בציניות נעמה.

איך פעולה של צד אחד,יכולה לשנות את כל התמונה?

"אתה רוצה שתהיה לך תמונה יפה כזו של משפחה שאוכלת ארוחת ערב משותפת, שכולם מחייכים. ואז את באה ומנפצת לו את הבועה, כי מה שאת מציעה לו זה שצריך ללכת איתם לרופא שיניים, לחוגים"

"איך אני אפתח אליו? אחרי כל הפגיעות שלו בי? את יודעת מה זה לחיות ככה עם החוסר הזה כל כך הרבה שנים, כשאני עצבנית ופגועה?"

גאווה, פירושה כאשר אדם מנסה לקבל חיות, כוח ועוצמה ממשהו שאין לו. כשאני מרגישה חיסרון, אני בעצם מרגישה שחסר בי משהו מאוד מאוד יסודי, וזה גורם לי להרגיש מצוקה

בעצם אין פה שום מחויבות אמיתית. כשטוב לי - אני נשאר, לא טוב לי - אני הולך. אף אחד לא יוצא מעצמו

מבחוץ, כביכול, הכל מתפקד בסדר. יש איזה רובד חיצוני שנשארים בו: קניות, ילדים, שבת, טיולים ושאר עניינים תפעוליים של בית ומשפחה. חסר החיבור הפנימי, וזה הדבר המרכזי שמפריד ביניכם

הרבה פעמים רק מנסים להגביר את מצב האהבה, ולא מטפלים במצב הבסיס, שהוא הכבוד. ויש זוגות ששמים את כל הדגש על הכבוד ההדדי (שלב הבסיס), ולא לוקחים את זה הלאה, למקום של אהבה ודבקות

"אני דווקא חושבת שזה לא באמת מחזיק - רק בגלל הבחירה. אני חושבת שמה שמחזיק את כל הזוגות זה רק הילדים שלהם. מה יכול להחזיק זוג שלא מצליח להביא ילדים?", שאלה נועה

"אני מבינה שכואב לך, זה הגיוני. אתה חייב לפגוש את הקושי ולהתמודד. עדיף לך שזה יהיה בעזרתי, ולא שתפגוש אותו דרך המציאות, כי אני מרגישה שאשתך כבר מיואשת"

מה קורה כשמגיע זוג שנראה על פניו שהקשר זורם על מי מנוחות, ורק מתחת לפני השטח מתרחש השבר? ולמה בת הזוג משמעותית כל כך בטיפול כזה?

על האדם לצאת מעצמו למען המערכת הזוגית, לקחת אחריות ולטפל בקשיים האישיים שהוא מתמודד איתם. כמובן, בן הזוג שם לתמוך, לעזור ולעודד, אך לא לקחת אחריות במקומו

היא לא רצתה להעמיד את הבחירה בה במבחן. היא יצאה מנקודת הנחה שיש רק אפשרות אחת - שאם היא תגיד לו שהיא כבר לא רוצה אורח חיים דתי, הוא כנראה יעזוב, והם יצטרכו להיפרד

"אם הם לא היו משלמים לך, לא היית מטפלת בהם, נכון? אז אמא תהיי אמיתית ותודי, בסוף בסוף, את מתפרנסת מזה, אז תודי שאת עושה את זה בשביל להרוויח כסף"

איך מבדילים בין צורך אמיתי לבין תחושת מסכנות לא בריאה? והאם באמת אסור לנוח בבית?

זה לא מקרי כלל, אלא זה מהותי: כן, זוגיות באה על חשבון החיים האישיים, וזה בדיוק מה שמייצר טוב אמיתי

ניפוץ התדמית לא יכול להיעשות על ידי שימוש במילים קשות. הרי את הטענות וההאשמות הקשות הוא כבר שומע מאשתו, וזה לא עוזר

התחתנתי איתה כי חשבתי שהיא זו שתעשה אותי מאושר. אני כבר לא מרגיש מאושר, אולי בחרתי לא נכון?

זוגות רבים רוצים להגיע לטיפול, אבל לרוב הם יעשו זאת בפועל רק לאחר שיגיעו לנקודת משבר. איך להיכנס לטיפול זוגי מתוך בחירה, ולא מתוך פחד?

המאמצים שנעשים לשם החזרת תחושת החיות, נחווים פנימית כחוסר קשר ואולי גרוע מזה כחוסר התאמה, כי אם צריך להתאמץ בשביל להרגיש, אז משהו פה כנראה מקולקל

כשאין כח מאזן, התנועות הופכות להיות מאוד קיצוניות והדבר הזה עלול להפוך למעין פיצול אישיות בתוך הקשר, זה מצב של תוהו.